בוא השחר. יוני 91

 

 

 חיוכיי – מזוויות פיך נולדים,

בכייך שורט את רוחי

שלוותך משיבתה

יופייך מפעימני.

*

עם שחר, באדיקות, קודם לפקיחת עיני,

הריני מניחה דמותך

כטוטפות.

נחירי תרים אחר ריחך

עורות תוף מתוחים באפרכסותי

לצליל יפעת פעייותיך.

גזורת טבור, כולך דם, אור ומשי

אורגת סביבי

רשת סבוכה

של חבלי מזון וחם בלתי נראים.

 

כל בכי מבכייך –  שתי,

כל ניחוח מגופך-

ערב.

 

*

 

דוויה הייתי, קליפה מכוערה

כואבת וזבה לעייפה,

דמי ניגר,

חלבי זורם,

בגדי מגואלים בגאולתך

כוח לא ידוע הרדים את אנוכי

הניעני לשרתך.

 

יפה וטרייה היית,

שלמה ומושלמה,

ולא כמובן מאליו

קיבלת את שרותיי

לימדת את חיי

אהבה ללא תנאי.