על המוקד

כשהם,

שלוחי אדם כשדוני שאול

מאיימים,

חותכים בבשרי,

שוברים את שיניי,

שורפים נוצותיי בככר,

מפתים בשור בדיל צהבהב

צעירים רעבתניים,

נשים זקנות

וחמדניות

:

לדקלם עלילות דיבה,

לשפוך רעלתם

לבארי ממנה רוו

נטולי המעוף.

לסקול נפש,

בחלוקים צבועים בגווני ייצרים

עכורים,

אחוזים בכף קמוטה מקטנוניות.

לירוק ריר,

צרות עיין טפילית

ולייחת פוטושופ באושה.

לבטא שקרים מתוזמנים מראש

על ידי עורך

לטוש עיניים

וחולני

–

אהבה, שנאה ותסכול

מסוכסכות בנפשו

מושכות מריונטות בחוטי כסף

להפעיל מתג מילגרמי

בצייתנות יהודית

של קטני אמונה.

נעשה

ולא נשמע.

או אז

מתחת לאדרת השרוטה רכה של עורי

מתעצבת שלדת פלדה

עליה כרוכות כטוטפות

לולאות כסף מפותלות, עטורות בהכרת

היופי

כתכשיטים שצרף סבי,

וצרף אביו לפניו

מולחמים בעדינות ג’מלית יציבה

ואוהבת.

לא נגישה לרוע,

בלתי מזדהמת,

מביטה דרך להבות המוקד

ורואה את מעניי

מציתים אש גיהנומית

וכלים בה.

נפשם מתכווצת ומשחירה

מזעירה

ו מת

פו

ר

רת לאפר.

נפשי שלי

נטולת כניעות,

למודת אהבה, חמלה

ויסורים רבים

פורשת כנפי נשר מאוחות למשעי

ומתעצמת לחופשי,

טרייה ובוהקת תחת השמש.

אוויר צח

נושא מעדנות את אברותיי

ממלא את ריאותיי

בנשימת חיים

שקטה

ראשונית ומרגשת,

כשאני סופסוף שבה

לפאתי גני.