פרק 7 : זימון שדים

 אינטלקט מחורר, השתקפות של תקרת האשראי ותוכנית עם גיבנת. רציחות מתממות של האלפיון העליון, “אם לא תעשי כלום ימצאו אותך מתה”.

אם תשאלו את מר בלומנטל הרי כל האנשים מן המניין צפויים למדי. משעקבת אחרי התנהלותו של אדם תקופה ניכרת, תגלה שאותה מערכת אמונות מקובעת מניעה אותו, והוא נוטה לחזור וללכת באותן דרכים, לא חשוב לאיזו תוצאה כושלת הביאו אותו בעבר.

כך גם סאישה. אלפי ספרים זרמו מתחת לעיניה מאז מלאו לה שלוש שנים, אבל סוג הרומנים שגדשו את רוב הספרייה העירונית בחיריה לא הוסיף לה בינה של ממש, אלא הגבילו את יכולת תפיסת המציאות שבה.

פעם שמע אותה מספרת למישהו שאימא שלה, אישה פשוטה אף ממנה, אבל כנראה חכמה יותר, אמרה לה:  ” סוחרת אל תהיי אף פעם. למרות הראש הזה שלך, את בדיוק כמונו, נטולת ערמומיות מעשית. כנראה שבחיים, אוצר שלי, באמת עדיף לקנה שלא להיות ישר ונאה מדי, אלא להתגבנן ולהתעוות בחכמה שעה שנושבת רוח צולבת.”  

מר בלומנטל, כשהיה כפוי להסכים שלאשה סתם היו יכולות לוגיות שלא מן השורה, היה תמיד ממהר להבהיר שאותה חריגה סטטיסטית אויינה לחלוטין בשל העובדה שכל הנוסחאות שלה, התבססו תמיד על הנחות מוצא סנטימנטליות ומגוחכות לחלוטין, ולכן  לא פעם לא הביאו לתוצאות המקוות. 

כבר בזמנו, לפני מיליון שנה התברר לו שהיא שותפה לתפיסה לא רציונלית הנפוצה בקרב ההמונים.

“כל האנשים נולדו עם פוטנציאל להיות טובים ותורמים לסביבתם ולאנושות” קשקשה בשיחת טלפון. ” זו הסביבה שלפעמים מעוותת אותם. נסיבות קשות וגידול נטול אהבה, מסלפים את היכולת האוטומטית המולדת להרגיש ואת הידיעה הפנימית מה חשוב ומה תפל, מה טוב ומה רע.”

מסיבות מובנות מר בלומנטל לא יכול היה להתערב באותה שיחה, ולכן לא היה בידו להבהיר שכל מי שמדמיין קיומן של נשמות, הוא אדם שהסתה דתית חוררה לו את האינטלקט. 

והיא מצידה המשיכה לראות בכל אדם קפוץ ישבן ועיניים, נשמה מורעבת וכמהה לחום וחיבה. לפעמים התעורר בה חשק לחבק בכוח את הקפוצים בעצמה, כמו איזו רופאה שמאנית, ורק חינוך שמרני ואיפוק פנימי מובנה, וגם, למרבה הבושה, תחושת גועל – עצרו בעדה. בגיל העשרה נער נפלא אחד אמר לה וגם התכוון לכך–  “מזל שאני לא אישה. הייתי מרחם על כל הבנים המסכנים ועושה להם טובה. זונת חינם הייתי“. גם היום, אמירה זו עדיין גורמת לה להרגיש אנוכית ונטולת כל נדיבות.

אז כן, סאישה האמינה בכל ליבה באהבה. כיסוד העיקרי לכל מערכות היחסים האישיות, כמרפא להמון דברים. כל ההבלים של העידן החדש בהחלט נתנו בה אותותיהם. ובשל הנחת יסוד רומנטית זו הגיעה למסקנה בדיונית, לפיה, גם אם קול מתכת דובר אמת, הרי אולי תשומת לב וקצת חיבה ממנה יוכלו לתקן את מה שקולקל באותה אישיות מפוצלת ושבורה, ולגרום לו להפסיק לפגוע בה ובמשפחתה.

אם זה בכלל הוא. את זה היא תדע רק לאחר שתפגוש אותו.

בשיחה ארוכה במיוחד, המתקשר שלא הזדהה עדיין, הקשיב לה וגרס:

 “די לתמימות. חבל לך על הזמן. אל תתני לרגשנות לטמטם אותך. תהיי כמו שאת מתנהגת מקצועית. את חייבת להיות המדובבת שלו, בדיוק כמו כל מדובב משטרתי. לדלות כמה שיותר מידע שיועיל לבנות תיק נגדו“

הוא הסביר לה שוב שבעבר, מר בלומנטל רק חיכה להזדמנות לחזור לחייה. נכון שכבר אז פעל לפעמים לעצור את התקדמותה, אבל רק כדי שתזדקק לעזרתו, שלא תהיה בעמדה בכירה ממנו, חלילה. עבורו, זה היה רק היגיון תועלתני מתבקש. אבל, לאחר שניסתה לאסוף ראיות וכינתה אותו סטוקר,הוא רודף נקם לשם נקם והגנה עצמית. לדעתו, הוא לא יאמין לאהבה וחברות מצידה. הוא זהיר וחשדן מאד. חבל על הזמן.

למרות דבריו, סאישה השאירה את האופציה פתוחה.

” אז אם אכשל, אדבר אל ההיגיון שלו, הוא בטוח מבין שלא כל קשר יכול להתפתח איך שרוצים. בזמנו, לפני שהפסקתי לענות לו לטלפונים, הסברתי לו את זה בעדינות והכי יפה שניתן. הוא חייב להבין. הוא בחור חכם, אפילו אם באמת נהיה קצת חולה נפש. “

” קצ–ת חולה? הצחקת. את עוד לא מבינה כלום, הא? אל תחפשי שום היגיון או שפיות בעניין. מבחינתו אם הוא רוצה מישהי הוא כבר יכפה עליה להיות שלו.  הוא לא יוותר על לשלוט לך בחיים. לא פחות .”

” תראה, חשבתי על זה הרבה בימים האחרונים. קודם כל אצטרך להיפגש אתו, ולהשתכנע שזה הוא.  אם זה נכון, אבדוק אם יש סיכוי לחיבה והיגיון.   אנסה  להרגיע את האגו שלו.  אשכנע אותו שדווקא מאד רציתי בו, אבל צפיתי, כך אומר, שהעניין שלו בי יסתיים, והוא ישבור לי את הלב. אוכל גם לטעון שידעתי שהוא לא יתחתן אתי, ולא הייתי מסתפקת בפחות.”

” את חושבת שתמציאי סיפורים והוא יאמין לך? את שקרנית מספיק טובה לדעתך? אני לא זוכר ששמעתי אותך בכלל משקרת בקטנות– אז כאן תצליחי?”

שוב הוא מדבר כאילו הוא מכיר אותה לעומק מטריד לגמרי. היא הודפת את המחשבה על כך:

“אם אתה צודק, והוא האובססיבי שעוקב אחרי וגורם כזה נזק לחיינו, זה בהחלט מצב חריג שמצדיק את השקרים. מקווה שאצליח להחניף לו מספיק. אם זה לא יועיל אמצא דרך להימאס עליו. אהיה מישהי אחרת, שונה לחלוטין מעצמי. אהיה שטחית ומטופשת, קשקשנית באופן מבחיל, דורשת תשומת לב ולא נותנת כלום. עד שהאגו שלו יתרצה לחלוטין וימאס לו ממני. ואז, שנייה לפני שהוא בורח, אקפיד עוד להיעלב נו–רא.

כמו בהומאופטיה.  “דומה בדומה ירפא.”  צריך לשכנע אותו שהוא זה ששובר לי את הלב.

אני חושבת שזה יכול לגמור עם הטירוף הזה. מה אתה חושב?”

הוא שתק וחשב קצת.

” לדעתי אולי לחלק האחרון יש סיכוי. רק לו ורק אולי. שווה לנסות אבל תצטרכי לעבוד קשה לשכנע אותו. כדאי שתשתפי אותו בכל דבר אישי שהוא ממילא יודע מהשיחות שאת מנהלת, שירגיש שאת אמתית אתו. הבעיה היא שהוא לא מטומטם שישתכנע בקלות ואת ממש לא שחקנית, בטוחה שתצליחי לעשות את זה? “

הוא המשיך לדבר כאילו הוא מכיר אותה מלפני ולפנים וזה לא נעם לה.

היא ידעה לשחק, על במות, בחקירה נגדית בבית המשפט. היא תיקח את זה צעד קדימה לחייה האישיים. היא חייבת להצליח. זהו פיקוח נפש. נפשם שלה ושל אהוביה.

” לא יודעת. אבל יש לי סיבה טובה להתאמץ. ובכל מקרה, באיזה שהוא שלב, אם אתייאש אפנה לנוטריה. אמצא איזה קצין שאני בוטחת בו“.

” תקשיבי, עם הקשרים שיש לו במערכות הבטחון, אל תפני לפני שיהיו לך ראיות מספיקות וחד  משמעיות לכתב אישום. ראיות מספיקות כדי לפנות ליועמ“ש ולעיתונות אחרי שינסו לסגור את התיק בלי חקירה. וינסו.

אם תלכי לפגוש אותו, ואחרי שתביני על מי ועל מה אני מדבר, כדאי שתתמקדי בעיקר באיסוף ראיות לעבירות פליליות. זה הכי חשוב. זה מה שרציתי לאמר לך מהתחלה .את חייבת לאסוף ראיות. במהירות. כי זה הולך ומדרדר ואם לא תעשי כלום– בסוף ימצאו אותך מתה. ואם הוא ידע מה את מתכננת – גם אז ימצאו אותך מתה.  תאונות לכאורה, התאבדות מבוימת, זיהום מסתורי, אירוע לב פתאומי. רציחות משודרגות של מערכת הביטחון והאלפיון העליון. אז תזהרי.

זה לא יהיה לך קל כשאת עצמך נעקבת על ידו, אבל אם הבנתי משהו מתחת לסתם שלך, את מסוגלת ובעיקר- אין לך ברירה. יש בזה סיכון, אבל המצב מחייב סיכונים.”

“וזו יכולה להיות סגירת מעגל נהדרת.” הא שמעה אותו מגחך פתאום.

אותה שום דבר מדבריו לא הצחיק. אפילו לא טיפה.

“כולנו נמצא מתים פעם. אבל אין לי שום רצון להיות קרבן לרצח. מיתמם או לא. אבל, מה אתך? אפשר להפוך אותך לעד כנגדו. עד מדינה אם צריך. תספר על כל העבירות שנעברות מטעמו כלפי וכלפי אחרים. זה יחסוך לי את כל הקושי הזה. למה שלא תלך עד הסוף ותציל אותנו ?”

” תשכחי מזה. הזהרתי אותך. זה בלתי אפשרי. יש עוד שמעורבים בתמונה.” נלחץ.

” אם תנסי לאתר אותי– פשוט אעלם. תמצאי ראיות שאין להן קשר אלי. אני אולי אצרף אחר כך, אם אוכל. ואני מבטיח לך שאני לא אשתוק אם הוא יחסל אותך. ראיות כבר ימצאו דרכן למשטרה. ונראה אותם סוגרים תיק רצח “

” טוב. לא אבנה עליך”

היא מיהרה להרגיע אותו. חבל. אבל אין טעם ללחוץ עליו ולאבד בעל ברית חשוב. ממילא אף אחד עוד לא הציל אותה אף פעם ואי אפשר לאבד מה שלא היה לך. אבל, באמת יש כזה חשש לחייה?

אז עוד תהתה.

” תגידי, כבר יש לך משהו עליו?”

נאנחה: “אישה אחת שלא שמחה לדבר. ימים יגידו אם תסכים להעיד. אבל אני חייבת להבין. יורם הוא כזה, קצת יורם, אתה יודע. איך זה שאתה מפחד ממנו כך?  

 “ אנשים כמוהו מאמינים שערכו של אדם הוא השתקפות פשוטה של תקרת האשראי שלו. כספם הוא כבודם וסוד כוחם. ויש לו עוד צד, כזה שמאפשר לו לעשות שימוש בכלים המשמשים במערכת הבטחון, לצרכי מדינה, או לצרכים אישיים.

 ואם היית רואה מה שאני רואה אצלי במחשב היית מבינה כמה רשעות יש. אנשים שמשחקים בחיי אדם לצרכיהם, לפעמים סתם בשביל ריגוש והנאה. הם עושים כל דבר רע שתעלי על דעתך וגם כאלו שלא. ומשתיקים הכל בכסף ואיומים.  אני לא סתם מזהיר אותך- אסור שאף פעם, אבל אף פעם, שהוא ידע שאת יודעת, או מה שאת מנסה לעשות.”

  ” אני עוד מקווה שאתה טועה ומגזים לגביו. שהוא לא העכביש הארסי שאתה מתאר“.

” התנין, למען הדיוק“

” התנין? לא הבנתי “.

” לא חשוב. אספר לך פעם. תהיי זהירה ואל תבני עלי.”

ניתק, לא מחכה ולא שומע את ה“ביי” המהוסס שלה.

כשסאישה  חושבת עכשיו על יורם בלומנטל. היא בכוונה מתמקדת בזיכרונות מעלי חיבה.  רגעי הקשב והאמפטיה שלו. רגעי שתיקה שלווה. דווקא מול התאורים ששמעה היא חייבת לחפור ולהעלות את מה שראוי בו לאהבה, לידידות.

היא מכירה את עצמה היטב והיא יודעת שאסור לה להתקרב אליו עמוסת חשדות, טענות ורצון להאשמה. הוא לא טיפש, ומטבע הדברים יהיה גם חשדן.

המשחק הזה מסוכן ומורכב מכל כך הרבה בחינות. יש בו חוסר ניקיון וכיעור, אבל אין לה פתרון אחר.

היא מושכת זמן, מחכה להרגיש מוכנה, עד שבאיזה שלב היא מבינה שלעולם לא תהיה.

עכשיו או לעולם לא.

ויום אחד היא מחפשת ברשת את מספר הסלולרי שלו– ולא מוצאת. הייתה צריכה לבקש מהמתקשר האלמוני שלה.

כתובת המייל לעומת זאת, חשופה לכל.

היא לוקחת נשימה עמוקה.

נכנסת למייל ורושמת כמה מילים קשקשניות והזמנה לכוס קפה, פגישת מחזור. להתעדכן.

זהו, היא השליכה את הכדור.

שבוע חלף ללא מענה.

גם אחרי עשרות שנים אין סיכוי שיורם בלומנטל שהכירה לא היה משיב לה תוך זמן קצר, במילים ידידותיות. גם אם המפגש לא היה מתאים לו.

או קיי. הוא השתנה. זה בטוח.

חשדן וזהיר. ההוא אמר.

קראה שוב את המייל ששלחה, אולי הוא נשמע מאולץ ולא אמין. אין לה ניסיון בכאלו. היא חייבת להשתפר. אולי הוא חושד וחושש. והיא חייבת להפיג את הספקות.

מאחר וכבר למדה שכל מה שהיא כותבת במחשב נקרא, פתחה תיקיה חדשה. טיוטות והחלה לכתוב מעין יומן אישי של מתבגרת. נברה בזיכרונותיה כדי לדלות מחמאת אמת או שתיים, לאותו יורם, “נעים ואדיב”, שהיא רוצה לפגוש.

זה יספיק? זה לא חם ובטח לא מושך שום אדם חשדן לחשוף את עצמו.

בהחלטה של רגע העתיקה מקלסר ישן שיר אהבה עתיק שכתבה בנעוריה, אחרי שברון לב קטן משלה.

העלתה אותו כאילו סתם כך לעצמה. בנפרד אך בתיקית הטיוטות. מישהו לא שקול שקורא זאת בסתר, יוכל לקוות שהשיר מדבר עליו.

“לפעמים לא די באהבה לבדה.

לפעמים היא לא יכולה להבקיע דרך

מותשת מול חומה בנויה

בלבנים של חשש וספק,

לא די, היא ידעה

והושיטה יד זעירה

אולי

תאחז.

לפעמים

האהבה

שברירית וחד פעמית בעליל

נחרדת לגלות

שמישהו בקש להוזילה

לטלטלה

לטשטש את ברקה

בעפר סמטאות

והיא נכמרת כולה,

דמעותיה יהלום.

לפעמים האהבה

מתבוננת במראה

שואלת עצמה

האם היא

תעתוע

אולי מעולם לא נולדה

לא פעמה

לא כרכה בגידים של זהב

ירך אל ירך

לב אל פעימות רעהו.

לפעמים האהבה

רוצה לחזור להיות

ראש חץ

בקשתו של קופידון

יעדו

עדיין לא ידוע.”

העתיקה את השיר וכשסיימה חשה קור באצבעותיה. א–לוהים.  מי יודע איזה שד היא מזמנת.

באותו ערב עצמו קיבלה מייל תשובה.

הוא ממתין לטלפון ממנה.

חותמת ארוכה ומעוטרת, מפרטת את תפקידו וכללה את מספרי הטלפון שלו.

ליבה הלם פתאום.

לא. זה לא פשוט בכלל. זו לא היא.

לא היה לה מושג איך היא תעמוד בזה, אם בכלל.

שלחה שאלה מתי יהיה לו נוח לדבר אתה, הוא השיב שלמחרת היום בשלוש.

באותו ערב, היא מדליקה מוזיקת רקע ולוחשת מתחת לשמיכה לבעלה, זה שתמיד היא מקפידה שלא יוטרד בדבר (והוא מקפיד בכך אף יותר)  “יש שמועות שמישהו מעברי פגוע ממני ” היא מזכירה לו באופן קצר וברור באיזו דמות מההיסטוריה מדובר.

” יש לו קשרים ויכולות והוא משתמש בהן לרעה, ומזיק לנו בכוונה בכל מיני דרכים. המעקב אחרי? אומרים שזה הוא. אני מתכוונת להיפגש אתו ולנסות לפתור את זה איכשהו. “

” מה תעשי?”

” האפשרויות פתוחות. אביך את עצמי בטירוף. הכל אפשרי, מה שאאלתר. ברור שלא יחסי מין. שיסתפק במה שצלם אותנו בסתר ומה שהפיקו לו מזה. האמת? אני לגמרי לא בטוחה במה שאני עושה, אבל לא הצלחתי לחשוב על דרך אחרת.“.

” הבנתי”

הניח ראשו על הכר, ותוך דקה שקע בשנה שלווה ועמוקה. זה התפקיד שלה להתמודד.

למחרת בשלוש סימסה  “?”

ונענתה ב-” עוד עשר דקות“.

לאחר עשר דקות התקשרה.

יורם ענה ואחר שיהוי של רגע שאל  “מה העניינים?”

ענתה תשובה סתמית באותה מידה, אם כי ניסתה להשיב בקול שמח ומלא חיים יותר. קולה חוזר אליה בתהודה משונה. רעשי רקע.

” אתה ברכב? “

שוב קולה חוזר אליה בשיהוי ואותם רעשי רקע.

” לא, ממש לא.”

” אז למה אני על דיבורית?”

שיהוי, מר יורם מכחכח בגרונו, רעש חדש לרגע.

ואז דממה ברקע.

“לא. מה פתאום? “

“אולי דמיינתי” היא אומרת, קולה לא חוזר אליה יותר בהדהוד.

מקשקשים משהו.  אחרי הפתיח השיחה קרה, לא נעימה, היא מנסה לרגע לרכך את הטון אבל לא מצליחה לכן ממהרת לוותר ולסיים.

כועסת על עצמה.

הרושם הכללי הוא שאכן מדובר באדם אחר מזה שהכירה. אבל זה לא מוכיח כלום. אולי סתם הוא לא יודע איך לאכול את המצב. אולי לא מבין מה זאת רוצה ממנו פתאום אחרי כל כך הרבה שנים.

בשביל מה הייתה צריכה להעיר לו על הרמקול? ולמה מיהרה לוותר?

היא לא רגילה לוותר. גם לא במשימות מורכבות. בטח לא לכאלו שחשובות למשפחתה.

אבל גם להעמיד פנים היא לא רגילה. המשימה הזו פשוט לא תפורה למידותיה. היא נועדה להיכשל.

לא הלך והיא לא תנסה שוב. יורדת מהסיפור הזה.

קצת הציק לה שעדיין אין לה דרך התמודדות חלופית עם הסטוקר, ועדיין במקום להצטער על כישלון התוכנית, הלכה לישון בתחושה של הקלה. טועה לחשוב שביצוע התכנית הבעייתית הזו ירד מעל כתפיה.